הדרכה

לאורך השנים כמדריכה, אני מתלבטת לגבי מקום ההדרכה ותפקיד המדריך בעשייה הטיפולית.

האם על ההדרכה להיות ממוקדת במטפל – המודרך או במטופל או אולי בגישה טיפולית….

הבודהיזם מציע את "דרך האמצע"  ומסייע לי להחזיק את האיזון שבין הציפייה והצורך למתן תשובות ברורות לבין החשיבות של השהייה, התהייה בתפיסות המקצועיות שלנו, ובעיקר החשיבות של שמירה על מחשבה פתוחה.

סיפור הזן הבא מיטיב להמחיש זאת:

שני נזירים התווכחו אודות סוגיה כלשהיא כאשר עבר בדרכם המורה שלהם.

הנזירים ביקשו כי המורה יישב את הסוגיה ביניהם. כאשר האזין לנזיר הראשון, פסק המורה כי הוא צודק, כך גם פסק לגבי הנזיר השני אשר הציג טיעון סותר.

נזיר שלישי אשר שמע את הדברים, שאל את המורה: "הכיצד?"

השיב במורה: "גם אתה צודק"

תהליך ההדרכה מבחינתי, מאפשר למטפל לשהות במרחב מכיל ובטוח, לזהות ולחבר בין חלקי הפאזל המרכיבים את תמונת הטיפול. לחבר את החלקים ובמקביל להיות ערני להיותו מורכב מחלקים אשר אינם אחידים או סימטריים והתמונה כל הזמן משתנה. מתוך כך לבחון מה מתבקש.

הדרכה ניתנת ברמה הפרטנית, הקבוצתית או הצוותית.